<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שס"ב</h1>
<h2>דף צו:</h2>
שאלת לברר לך מה שפסק הר"מ במז"ל [פט"ו ממאכ"א הל"ב] בענין גדי שצלאו בחלבו ובהמה שצלאה בחלבה. תשובה חשבת שהרב ז"ל חלק בדין זה בין בהמה גדולה לגדי ואינו, אלא שהרב ז"ל בפסק הראשון באר ענין גדי והוא הדין לבהמה שצלאן בחלב הכליות או בחלב הקרב שהוא מפעפע ומסתרך ומתפשט בבשר ואין בבשר ששים כדי לבטל שיעורו של חלב שהוא כלו אסור דכל איסור שבתורה בששים, ואם יש בבשר ששים כנגד שיעורו של חלב כגון שאינו שמן וכמות חלבו מועט הכל מותר וקולף הבשר ואוכל עד שמגיע לחלב וזורק את החלב והשאר מותר. ואחר כך ביאר אם אין שם חלב אלא גיד הנשה או שמנו שאינו מסתרך ומתפשט בבשר בצלי מפני שאינו חלב שמן אלא חלב כחוש ורזה ושאר גידין אסורין מחמת חלב כגון חוטי הכליות וחוטי הכסלים או קרומות אסורין כגון קרום שעל הכסלים, שאף על פי שאין בבשר כמות גדולה שיהא ששים בהתר כנגד כמות האיסור אין בכך כלום אלא חותך האיסור ומשליכו ואוכל את השאר בין בבהמה בין בגדי, שאין הטעם אלא מפני שאין איסורין אלו שמנין אלא כחושין ורזין ואין בהן כח להתפשט ולהכנס בבשר בצלי. זהו מה שכתב הרב ז"ל וכן הוא מבואר מדיני הגמרא. ודע שאין הענין הזה אלא בצלי אבל בקדרה צריך ששים של התר בין בחלב בין בשומן של גיד בין בחוטין אסורין וקרומות אסורין, חוץ מגופו של גיד שהוא הראש העבה וכמו שאמרו ז"ל [צ"ט ע"ב] אין בגידין בנותן טעם, אבל בשאר הגידין האסורין משום החלב והקרומות לא שמענו, אף על פי שאינו נראה כן מדברי הר"מ ז"ל. וכן צריך אתה לדעת כי מה שאמרו [צ"ז ע"א] קולף ואוכל עד שמגיע לחלב לא מגיע ממש אמרו אלא לומר שאינו אוסר הכל, ומכל מקום צריך הוא ליטול מן הבשר הכשר קצת מעומק אחר אשר הוסר חלב מעליו מפני שהוא נכנס מעט ומה שהוא סמוך לממשו של אסור יש בו רב בליעת האיסור וצריך ליטלו, והוא הנקרא בלשון חכמים נטילת מקום כמו ששנינו בפסח שני בפרק כיצד צולין [פסחים ע"ה ע"ב], ויש אומרים שאינו צריך ליטול אלא קליפה דקה, והראשון נראה עיקר.
